בעיות הכתפיים – ודרכי הטיפול בהן
מפרק הכתף הוא המפרק הנייד ביותר בגוף. בזכות הניידות הזו אנחנו יכולים להגיע עם היד לכל חלקי הגוף. אלא שלניידות הזו יש מחיר — הכתף היא המפרק הכי פחות יציב מכל מפרקי הגוף. התחום של כירורגיית הכתף קיבל תאוצה רק 30 השנים האחרונות. עד אז כל ניתוחי הכתף נעשו באופן פתוח עם שיעורי הצלחה משתנים.
ניתוחים זעיר פולשנים (ארטרוסקופים) מהווים כיום את רוב ניתוחי הכתף ונעשים באמצעות סיב אופטי המוחדר למפרק דרך חתכים קטנים של כ 5-10ממ. . יתרונה של שיטה זו בכך שמספקת תמונת מצב מצוינת של המפרק ושל הפגמים הנלווים. התמונה שרואה המנתח בצג מגדילה פי 20 כל נגע במפרק, ובעיות מסוימות ניתנות לאבחון רק בשיטה הזו. בשיטה הארתרוסקופית ניתן היום לטפל במחלות כמו דלקות כרוניות של גידי ורצועות הכתף, קרעים בגידים, פריקות חוזרות של הכתף, שברים, שינויים ניווניים ועוד.
כאבים בכתף בכל גיל
באוכלוסייה הצעירה עיקר בעיות הכתף נובעות מפגיעות ספורט, והנפוצות יותר הן אי יציבות של הכתף או פריקת כתף. הפריקה נגרמת בדרך כלל כשהזרוע מצויה במנח מסוים שאליו מתלווה חבלה, שגורמת לפריקת ראש עצם הזרוע אל מחוץ למפרק ולהיפרדות של שני חלקי העצם. לעיתים פגיעות ברקמה הרכה שמייצבת את הכתף (לברום) או בגידים שעוטפים את הכתף. לפציעות כתף בגיל הצעיר מתווספים שברים בעצמות הכתף שנובעים מחבלות נפילה (מאוד אופייני לגיל הצעיר), מנפילות מאופניים/קורקינט או מפגיעות בתאונות דרכים.
השברים שאופייניים לגיל הצעיר הם של עצם הבריח והסובב אותה וזאת בניגוד לשברי ראש עצם הזרוע, שאופייניים יותר לגיל המבוגר. בגיל המבוגר יותר נובעות רוב פגיעות הכתף משינויים ניווניים, משחיקה ומהזדקנות של הרקמות. בעיות אחרות שאופייניות למבוגרים יותר הן הסתיידויות (משקעי סידן בתוך מרקם הגיד) ותסמונת הכתף הקפואה.
שברים בכתף במבוגרים
שברים בכתף מתרחשים עקב חבלה ישירה או עקב חבלה עקיפה בעקבות נפילה. את שברי ראש עצם הזרוע נהוג לחלק לפי מספר חלקי השבר (שני חלקים, שלושה וארבעה). ככל שמספר החלקים ומידת תזוזתם עולים — עולה גם מורכבות השבר.
ניתן לטפל בשברים בכמה שיטות: השיטה המועדפת היא הגישה השמרנית, הלא ניתוחית, כולל פיזיותרפיה. אם הוחלט על ניתוח, ניתן לקבע את השבר בניתוח מינימלי, ללא פתיחה של השבר, על ידי החדרת מסמרים ארוכים או ברגים דרך העור, בדרך כלל עם תוספת של קיבוע חיצוני לייצוב השבר.
במקרים אחרים יבחר המנתח לחשוף את השבר בניתוח ולחבר חזרה את כל חלקי השבר בעזרת ברגים, ולעיתים גם פלטת מתכת. במקרים שהסיכוי להחלמת השבר בצורה שתאפשר תפקוד נמוך, יש לשקול החלפה של העצם בתותב עשוי מתכת.
לפני ואחרי:
שברים בכתף בצעירים
בניגוד למבוגרים, שאצלם שברי הכתף הם בעיקר של ראש עצם הזרוע ועקב אוסטאופורוזיס (ירידה בצפיפות העצם), אצל צעירים שברים בכתף נגרמים מחבלות משמעותיות יותר. בשברים כאלה מעורבת בשכיחות גבוהה יותר עצם הבריח (קלויקולה), וחלקם נגרמים כתוצאה מפריקת כתף. השברים יכולים להיגרם מחבלה ישירה או עקיפה, כגון נפילה על המרפק או על שורש כף היד.
שברי עצם הבריח
ברוב המקרים הטיפול השמרני מוצלח, ורוב החולים ייהנו מחזרה לתפקוד מלא. עיקר הבעיה בשברים עם תזוזה משמעותית העלולה להוביל לאי חיבור בכ 30% מהמקרים ולתפקוד לקוי של הכתף.
במקרים אלו נדרש טיפול ניתוחי שכולל שחזור חלקי השבר וקיבועם, לרוב בעזרת פלטה וברגים.
לפני ואחרי:
תיקון שברים בארטרוסקופיה:
במקרים יחודיים של שברים עם תלישת גידים ניתן לתקנם ארטרוסקופית ולאבחן ולטפל בפגיעות נוספות כגון קרעי גידים ורצועות
לפני ואחרי:
פגיעות בגידים
׳השרוול המסובב׳ הוא קבוצה של ארבעה שרירים והגידים שמחוברים אליהם, שעוטפים את ראש עצם הזרוע במעין שרוול. השרירים והגידים האלה אחראים על הנעת הכתף ועל טווח התנועה שלה ומתחלקים לקדמי, עליון ושניים אחוריים. מבין כולם הפגיע ביותר הוא הגיד העליון, שנושא את רוב העומס, ובעיה בו תורגש בקושי ובכאב בעת הרמת היד מעל גובה הכתפיים. תמונה אופיינית של חולה עם קרע בגיד הכתף כוללת כאב עז, קושי בהרמת היד וחולשה בעת ניסיון להרים חפצים.
80%-70% מהאוכלוסייה המבוגרת עלולים לסבול מפגיעה בגידי הכתף. למזלנו, רוב הסובלים לא חשים כאב רב או מגבלה משמעותית. טווח חומרת הנזקים במקרה הזה רחב: החל מ׳צביטה׳ או שפשוף של הגיד, דרך קרע חלקי שלו ועד קרע מלא.
בין הסיבות לנזק לגיד הכתף: חבלות, שפשוף של הגיד בעצם שמעליו בעת הרמת הזרוע, עיבוי של הרצועה שמצרה את תעלת הגיד, בעיה באספקת הדם לגיד ושימוש יתר במפרק הכתף.
הטיפול בבעיה מורכב ודורש ניסיון. לעיתים מומלץ לעבור ניתוח. מטרת הניתוח היא לנטרל את הגורם לנזק לגיד ולתקן את הגיד. שלוש גישות ניתוחיות אפשריות לטיפול בבעיה: הראשונה היא ניתוח פתוח, שבו מבצעים חתך בעור וחושפים את המפרק אחרי הפשלת השרירים. השנייה היא ניתוח ארתרוסקופי. השלישית היא שילוב של שתי השיטות.
את תפירת הגיד הקרוע לעצם מבצעים תוך שימוש בעוגנים (מעין ברגים קטנים שמחוברים לחוטים מיוחדים וחזקים במיוחד). העוגנים מוחדרים לעצם, ואת הגיד הקרוע מעגנים לעצם באמצעות החוטים. העוגנים הקטנים האלה עשויים מחומר ייחודי, שנספג אחרי זמן ההחלמה, וחלקם עשויים ממתכת.
במקרה שאין אפשרות לשחזר את הגיד הקרוע, אם בשל גודל הקרע ונסיגה בלתי הפיכה של הגיד ואם בשל שינויים בלתי הפיכים של השריר ניתן לבצע טיפול ניתוחי שאינו תפירת גידים ומטרתו הורדת הכאב בין עם ע”י החדרת “בלון” INSPACE שימנע חיכוך בין חלקי העצם
קישור לעמוד הבלון המצורף
או ההחלפת כתף ע”י פרוטזה מורכבת
פריקה של הכתף
במהלך פריקה עלולים להיגרם כמה נזקים למפרק הכתף, כמו שבר דחיסה של ראש עצם הזרוע ותלישה של רקמה בקדמת המכתש. לעיתים הנזקים חמורים יותר וכוללים שבר של המכתש בדרגות חומרה שונות, שברים עם תזוזה של ראש עצם הזרוע, קרע בגידי השרוול המסובב, פגיעות עצביות או פגיעות בכלי דם.
חולים שסובלים מפריקות כתף ומאי יציבות יתלוננו על אי נוחות או חרדה בתנועות היד מעל הראש. במקרה של פריקות חוזרות גם תנועות בנאליות, כמו הושטת היד לפנים, עלולות להוביל לפריקת הכתף. שכיח לשמוע תיאורים של פריקה תוך כדי שינה.
הטיפול בפריקת כתף תלוי בחומרת האי יציבות, הפגיעות הנלוות (שברים, רצועות), גיל החולה ומידת פעילותו. ככל שהחולה צעיר ופעיל יותר, כך גוברים הסיכויים לפריקות חוזרות (עד .(85%
במהלך הניתוח משחזרים את הרקמה ואת הרצועות שמייצבות את הכתף. אחרי הניתוח מקובעת הכתף באמצעות מתלה לכמה שבועות, ובמקביל מתחיל תהליך שיקומי שכולל פיזיותרפיה. אחרי כארבעה־חמישה חודשים יכול החולה בדרך כלל לחזור לפעילות מלאה.
במקרים של פעילות אגרסיבית או שבר נלווה למכתש (גלנואיד) לרוב נציע אופציה של ניתוח הכולל העברת עצם במהלך הניתוח וקיבוע למכתש. ניתוח זה נקרא LATARJET ותוצאותיו טובות מאד. סיכויי ההצלחה במניעת פריקות חוזרות הנן כ 95% ותקופת ההחלמה קצרה יחסית. חזרה לפעילות מלאה ללא הגבלה כ 4 חודשים.
סיבוכים אפשריים: פגיעה בעצבים, פגיעה בכלי דם, פגיעה עצבית, אי חיבור פחות מאחוז